בן אדמה

בן אדמה
בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ, כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ. קוּם וְהַצְלַח אִמְרוּ לְבֶן חָמֵשׁ, מַעֲלוֹתָיו עוֹלִים עֲלוֹת שֶׁמֶשׁ בֵּין שְׁדֵי אֵם יִשְׁכַּב וְאַל יָמֵשׁ, צַוְּארֵי אָב יִקַּח לְמֶרְכַּבְתּוֹ. מַה תְּאִיצוּן מוּסָר לְבֶן עֶשֶׂר, עוֹד מְעַט קָט יִגְדַּל וְיִוָּסֵר, דַּבְּרוּ לוֹ חֵן חֵן וְיִתְבַּשֵּׂר, שַׁעֲשׁוּעָיו יוֹלְדָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ. מַה נְּעִימִים יָמִים לְבֶן עֶשְׂרִים, קַל כְּעֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים, בָּז לְמוּסָר, לוֹעֵג לְקוֹל מוֹרִים, יַעֲלַת חֵן חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ. בֶּן שְׁלוֹשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת, קָם וְהִבִּיט הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת, אִלְּצוּהוּ סָבִיב בְּנֵי קֶשֶׁת, מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ. נָע וְנִכְנָע מַשִּׂיג לְאַרְבָּעִים, שָׂשׂ בְּחֶלְקוֹ אִם רַע וְאִם נָעִים, רָץ לְדַרְכּוֹ וַיַּעֲזֹב רֵעִים, עַל עֲמָלוֹ יַעְמֹד בְּמִשְׁמַרְתּוֹ. בֶּן חֲמִשִּׁים יִזְכֹּר יְמֵי הֶבֶל, יֶאֱבַל כִּי קָרְבוּ יְמֵי אֵבֶל, בָּז בְּעֵינָיו אֶת כָּל יְקָר תֵּבֵל, כִּי יְפַחֵד פֶּן קָרְבָה עִתּוֹ. שַׁאֲלוּ מֶה הָיָה לְבֶן שִׁשִּׁים, אֵין בְּעֵצָיו בַּדִּים וְשָׁרָשִׁים, כִּי שְׂרִידָיו דַּלִּים וְנֶחְלָשִׁים, לֹא יְקוּמוּן אִתּוֹ בְמִלְחַמְתּוֹ. אִם שְׁנוֹתָיו נָגְעוּ אֱלֵי שִׁבְעִים, אֵין דְּבָרָיו נִרְאִים וְנִשְׁמָעִים, רַק לְמַשָּׂא יִהְיֶה עֲלֵי רֵעִים, מַעֲמָס עַל נַפְשׁוֹ וּמִשְׁעַנְתּוֹ. בֶּן שְׁמוֹנִים טֹרַח עֲלֵי בָנָיו, אֵין לְבָבוֹ עִמּוֹ וְלֹא עֵינָיו, בוּז וְלַעַג לִבְנוֹ וְלִשְׁכֵנָיו, רוֹש בְּכוֹסוֹ גַם לַעֲנָה פִתּוֹ. אַחֲרֵי זֶה כַּמֵּת יְהִי נֶחְשָׁב, אַשְׁרֵי אִישׁ נֶחְשָׁב כְּגֵר תּוֹשָׁב, אֵין בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן וְלֹא מַחְשָׁב, רַק בְּאַחְרִית נַפְשׁוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ.

בן אדמה הוא פיוט מאת רבי יהודה הלוי או רבי אברהם אבן עזרא. הפיוט עוסק בשנותיו של האדם, ומסקנתו היא שעל האדם לזכור את אחריתו כבר בשנותיו המוקדמות, וחשיבתו תהיה בשכר שנועד לו בעולם הבא. הרעיון רמוז כבר בתחילת השיר "בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ, כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ", והוא נאמר שוב בסיומו "אַשְׁרֵי אִישׁ נֶחְשָׁב כְּגֵר תּוֹשָׁב, אֵין בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן וְלֹא מַחְשָׁב, רַק בְּאַחְרִית נַפְשׁוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ". גם מילותיו הראשונות של השיר, בהן מכונה האדם "בן אדמה" באו לשם דגש זה, האדם בא מן האדמה ואליה ישוב, כדברי הפסוק בספר בראשית, פרק ג', פסוק י"ט: ”עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.”

רעיון זה מצוי בדבריו של עקביא בן מהללאל בפרקי אבות:

”עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע, מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת, מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.”

רבנו יונה מפרש באופן דומה את המשנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה כ"א המונה את שנות האדם, ככל ששנותיו מתאחרות מצופה ממנו יותר להבין את תכלית חייו ”בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם”.

הפיוט מושר בקהילות רבות בליל יום הכיפורים, וזכה למספר לחנים. בחלק מהקהילות משמש הבית הראשון כרפרן, והוא מושר לאחר כל בית, וכך העיד רבי שמואל די אוזידא.

השיר מצוטט בספרו של הרב חיים סבתו, כעפעפי שחר.

ראו גם

• לא לעולם חוסן
• משנת עקביא בן מהללאל

קישורים חיצוניים

• הפיוט בן אדמה באתר הפיוט והתפילה של הספרייה הלאומית
• בן אדמה, בלחן מנשה אליאס, בביצוע משה חבושה, באתר יוטיוב